החלטה בתיק בר"ע 15196-09-10

1.         זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (דמ"ש 1279-08 ; השופט משה טוינה), בו התקבלה באופן חלקי תביעת המבקש נגד המשיבה.

2.         המבקש עבד אצל המשיבה כנהג משאית החל מיום 1.3.2006 ועד ליום 10.6.2007, מועד בו הסתיימו יחסי העבודה בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

3.         המבקש הגיש תביעה לבית הדין האזורי, ובה טען כי פוטר מעבודתו לאחר שהמשאית עליה נהג הייתה מעורבת בתאונה, ולפיכך על המשיבה לשלם לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. עוד טען המבקש כי צו ההרחבה בענף ההובלה (להלן : צו ההרחבה) חל עליו, ולכן זכאי הוא לזכויות הנובעות מאותו צו לרבות : הפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה.

4.         בתביעתו טען גם המבקש כי הוא זכאי לפדיון חופשה שנתית, לדמי חגים, לדמי הבראה ולתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות כל אימת שמסגרת השעות החודשית שלו עלתה על 186 שעות.

5.         המשיבה מצידה טענה כי לאחר התאונה לא פוטר המבקש מעבודתו אלא התפטר ומסר את מפתחות המשאית ומכשיר המירס לעובד המשיבה. עוד טענה המשיבה כי עיקר עיסוקה הוא בתחום הדואר והבלדרות, ולכן לא חל עליה צו ההרחבה. אשר לתביעה לתשלום  פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ודמי חגים טענה המשיבה כי זכויות אלו שולמו למבקש במהלך העסקתו או זמן קצר לאחר פתיחת ההליך המשפטי.

6.         בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי את התביעה לפדיון חופשה שנתית ואת התביעה לתשלום דמי חגים. יתר התביעות נדחו. בנוגע לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת קבע בית הדין האזורי כי גרסת המשיבה, לפיה התפטר המבקש מעבודתו מקובלת עליו, וכי העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה מכשיר המירס הוחזר רק שלושה ימים לאחר מועד הפיטורים הנטען עומדת למבקש לרועץ. בית הדין האזורי הדגיש כי : " אין בפני טענה לפיה התובע התפטר מחמת נסיבות שבמקום העבודה בגינן אין לדרוש מהעובד להמשיך ולעבוד". התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות בגין העסקה בהיקף העולה על 186 שעות חודשיות נדחתה אף היא.

7.         בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי צו ההרחבה אינו חל על מערכת היחסים בין הצדדים, זאת משהוכח כי עיקר עיסוקה של המשיבה הוא בתחום שירותי הדואר והבלדרות. בנדון זה הפנה בית הדין האזורי  למפתח הסיווג המקצועי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ממנו עולה כי ענף ההובלה היבשתית נפרד מענף הדואר והבלדרות.

8.         תביעתו של המבקש לתשלום פדיון חופשה שנתית התקבלה חלקית, תוך שנקבע כי בנוסף לסכום ששולם למבקש ברכיב זה על המשיבה לשלם למבקש סכום נוסף בגובה 630 ש"ח. התביעה לדמי חג התקבלה אף היא.

9.         בבקשת רשות הערעור מלין המבקש על העניינים הבאים :

א.        דחיית תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - בהקשר זה טען המבקש כי טעה בית הדין האזורי עת קבע כי לא נטענה בפניו טענה, לפיה התפטר המבקש בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים, וכי טענה זו עלתה הן בכתב התביעה המתוקן, הן בתצהיר העדות הראשית מטעמו, הן בחקירתו הנגדית והן בסיכומיו.

ב.         דחיית התביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות - המבקש טען כי משהועסק בהיקף העולה על 186 שעות זכאי הוא לגמול בגין עבודה בשעות נוספות עבור העסקתו בשעות אלה.

ג.         דחיית חישובי המבקש לעניין פדיון חופשה שנתית - המבקש טען כי תקופת העסקתו כפי שנטענה על ידי המשיבה לא הוכחה, וכי ערך יום חופשה גבוה מזה שקבע בית הדין האזורי

ד.         דחיית התביעה להחלת צו ההרחבה  - המבקש טען כי היה על בית הדין האזורי להסתמך בעניין זה על תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד - 1954 ולא על הסיווג האחיד של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ה.        קיזוז תמורת הודעה מוקדמת - המבקש טען כי הסכום שקיזזה המשיבה כתמורת הודעה מוקדמת (3,694 ש"ח) גבוה מהסכום שהיה עליה לקזז 2,440 ש"ח וכי במהלך הדיון בבית הדין האזורי הודתה המשיבה כי הסכום הנכון עומד על 2,440 ש"ח.

10.       המשיבה ביקשה לדחות את רשות הערעור מהטעם שערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית. עוד טענה המשיבה, כי טענתו של המבקש, לפיה התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים היא טענה עובדתית חדשה שלא הועלתה על ידי המבקש בכתב התביעה המתוקן, וכי גם לגופו של עניין ספק אם במקרה הנוכחי עלה בידי המבקש להוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. 

11.       המשיבה טענה כי לא נפלה טעות בקביעת בית הדין האזורי, לפיה לא חל צו ההרחבה וכי ההסתמכות על הסיווג המקצועי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תואמת את הפסיקה בעניין זה. המשיבה הדגישה כי גם על סיווג המוסד לביטוח לאומי,  הענף בו היא עוסקת נפרד מענף ההובלה. המשיבה חלקה על טענת המבקש, לפיה העסקה מעבר למכסה חודשית של 186 שעות מחייבת את המעסיק לשלם גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

12.       לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מחליט כי יש ליתן רשות ערעור בשאלה האם זכאי המבקש לגמול בשעות נוספות בשל העסקתו בשעות העולות על 186 שעות חודשיות, וכן בשאלה האם קיזזה המשיבה תמורת הודעה מוקדמת בסכום גבוה מזה שהיה עליה לקזז.

13.       ביתר העניינים לא מצאתי ליתן רשות ערעור, הכל כמפורט להלן.

14.       זכאות לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - מעיון בתיק בית הדין האזורי עולה, כי טענתו של המבקש הייתה כי פוטר מעבודתו. טענה זו מופיעה הן בכתב התביעה המתוקן והן בתצהיר העדות הראשית מטעם המבקש. אכן, הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית  תואר אירוע, בו לטענת המבקש, קיללו מנהל המשיבה, ואולם לא המבקש טען כי אירוע זה הביא להתפטרותו אלא טען כי המשיבה פיטרה אותו מעבודתו. הטענה, לפיה התפטר המבקש מעבודתו בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים הופיעה לראשונה בסיכום טענותיו. בנסיבות אלה, צדק בית הדין האזורי כאשר לא בחן טענה זו. יודגש, כי גם לגופו של עניין ספק בעיננו אם זכאי המבקש לפיצויי פיטורים. זאת משלא נטען וממילא לא הוכח כי המבקש נתן למשיבה הזדמנות לתקן את הטעון תיקון.